<h1>הבתים — שערי איסור הוצאה שער שמונה עשר</h1>
<h2>דף כו.</h2>
עיר שהוקפה ולבסוף ישבה מודדין לה מישיבתה. ולבסוף הוקפה מודדין לה מחומתה. לשון רבינו משה.
<h2>דף נה.</h2>
עיר שהיתה ארוכה או מרובעת, הואיל ויש לה ארבע זויות [שוות] מניחין אותה כמו שהיא ומודדין לה אלפים אמה לכל רוח מארבע רוחותיה. היתה עגולה עושין לה זויות ורואין אותה כאילו היא בתוך המרובע, ומודדין חוץ מצלעות אותו מרובע אלפים אמה לכל רוח שנמצא משתכר הזויות. וכן אם היתה משולשת או שיש לה צלעות רבות, מרבעין אותה ואחר כך מודדין חוץ למרובע אלפים אמה. וכשהוא מרבעה מרבעה בריבוע העולם כדי שתהא לכל רוח ממנו מרובעת כנגד רוח מרוחות העולם ומכוונת כנגדה. היתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחר, רואין אותה כאילו היא כולה רחבה. היתה עשויה כמין גאם או שהיתה עשויה כקשת, אם יש בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה מודדין לה מן היתר, ורואים את כל רוחב שבין היתר והקשת כאילו הוא מלא בתים. ואם היה בין שני ראשיה ארבעת אלפים אמה אין מודדין לה אלא מן הקשת. לשון רבינו משה.
<h2>דף נה:</h2>
כל בית דירה שהוא יוצא מן המדינה, אם היה בינו ובין המדינה שבעים אמה ושני שלישי אמה, שהוא צלע בית סאתים מרובעת או פחות מזה, ה"ז מצטרף למדינה ונחשב ממנה. וכשמודדין אלפים אמה לכל רוח מודדין חוץ מבית דירה זו. היה בית זה קרוב למדינה בשבעים אמה, ובית שני קרוב לבית ראשון בשבעים אמה, ובית שלישי קרוב לשני לשבעים אמה, וכן עד מהלך כמה ימים, הרי הכל כמדינה אחת, וכשמודדין מודדין חוץ לבית אחרון. והוא שיהיה בית דירה זה ד"א על ד"א או יתר. וכן בהכ"נ שיש בו בית דירה לחזנים, ובית ע"ז שיש בו בית דירה לכומרים, והאוצרות שיש בהן בית דירה, והגשר והקבר שיש בהן בית דירה, ושלש מחיצות שאין עליהם תקרה ויש בהם ארבע אמות על ארבע [אמות], והבורגנין, ובית הבנוי בים, ושתי מחיצות שיש עליהם תקרה ומעזיבה, ומערה שיש בנין על פיה ויש בה בית דירה, כל אלה מצטרפין עמה אם היו בתוך שבעים אמה ושיריים. ומאותו הבית היוצא רואין כאילו חוט מתוח על פני כל המדינה, ומודדין חוץ לאותו חוט אלפים אמה. לשון רבינו משה. וכתב הראב"ד ששתי מחיצות שיש עליהם תקרה אין (מתערבין) [מצטרפין] עמה. ונראין דברי הר"ם. ואלו שאין (מתערבין) [מצטרפין] עמה, שתי מחיצות שאין עליהם תקרה אע"פ שדרין ביניהן, והגשר והקבר ובית הכנסת ובית ע"ז והאוצרות שאין בהם בית דירה, והבור והשיח והמערה והשובך ובית הספינה, כל אלו וכיוצא בהן אין מצטרפין עמה. לשון רבינו משה.
יושבי צריפין אין מודדין להם אלא מפתח בתיהם. ואם יש שם שלש חצירות של שני שני בתים הוקבעו כולם, ומרבעין אותה ונותנין להם אלפים אמה לכל רוח כשאר עיירות. לשון רבינו משה.
<h2>דף נז.</h2>
כל בית דירה שהוא יוצא מן המדינה, אם היה בינו ובין המדינה שבעים אמה ושני שלישי אמה, שהוא צלע בית סאתים מרובעת או פחות מזה, ה"ז מצטרף למדינה ונחשב ממנה. וכשמודדין אלפים אמה לכל רוח מודדין חוץ מבית דירה זו. היה בית זה קרוב למדינה בשבעים אמה, ובית שני קרוב לבית ראשון בשבעים אמה, ובית שלישי קרוב לשני לשבעים אמה, וכן עד מהלך כמה ימים, הרי הכל כמדינה אחת, וכשמודדין מודדין חוץ לבית אחרון. והוא שיהיה בית דירה זה ד"א על ד"א או יתר. וכן בהכ"נ שיש בו בית דירה לחזנים, ובית ע"ז שיש בו בית דירה לכומרים, והאוצרות שיש בהן בית דירה, והגשר והקבר שיש בהן בית דירה, ושלש מחיצות שאין עליהם תקרה ויש בהם ארבע אמות על ארבע [אמות], והבורגנין, ובית הבנוי בים, ושתי מחיצות שיש עליהם תקרה ומעזיבה, ומערה שיש בנין על פיה ויש בה בית דירה, כל אלה מצטרפין עמה אם היו בתוך שבעים אמה ושיריים. ומאותו הבית היוצא רואין כאילו חוט מתוח על פני כל המדינה, ומודדין חוץ לאותו חוט אלפים אמה. לשון רבינו משה. וכתב הראב"ד ששתי מחיצות שיש עליהם תקרה אין (מתערבין) [מצטרפין] עמה. ונראין דברי הר"ם. ואלו שאין (מתערבין) [מצטרפין] עמה, שתי מחיצות שאין עליהם תקרה אע"פ שדרין ביניהן, והגשר והקבר ובית הכנסת ובית ע"ז והאוצרות שאין בהם בית דירה, והבור והשיח והמערה והשובך ובית הספינה, כל אלו וכיוצא בהן אין מצטרפין עמה. לשון רבינו משה.
שתי עיירות הסמוכות זו לזו, נותנין שבעים אמה ושיריים לזו ושבעים אמה ושיריים לזו. ואם אין ביניהם אלא [מאה] אמה וארבעים ואחת ושליש (ו)עושה קרפף (אם) [את] שתיהן להיות אחת. וכן שלשה כפרים משולשים, כגון שהשנים עומדים זה כנגד זה והאמצעי עומד כנגד האויר של שניה, וזה צורתה אם יש בין שני החיצונים שאילו היה מכניס אמצעי ביניהם אין בין זה לזה אלא [מאה] אמה וארבעים ואחת ושליש, עושה האמצעי שלשתן להיות אחד. והוא שלא יהיה בין חיצון לאמצעי אלא אלפים או פחות. ואפילו יש בין שני החיצונים ארבעת אלפים. והוא שכאשר נשער להכניס האמצעי ביניהם לא יהיה בין זה לזה אלא מאה וארבעים ואחת ושליש. ויש מי שאמר שכיון שאין האמצעי מכוון ביניהם לא יהיה בין זה לזה אלא מאה וארבעים ואחת אמה ושליש, כמו שיתבאר ברחבה. והר"ם כתב היו שלשה כפרים משולשים, אם היו בין האמצעי ובין כאו"א מן החיצונים [אלפים אמה או פחות מכאן ובין השנים החיצונים] מאתים ושלש ושמונים פחות חומש, כדי שיהיה בין כאו"א מהם ובין האמצעי כשתראה אותו כאילו הוא ביניהם מאה וארבעים ואחת ושליש, הרי שלשתן כמדינה אחת ומודדין לה אלפים לכל רוח מחוץ לשלשתן. עד כאן. ולא עמדתי על ביאור הר"ם לפי ענין ההלכה.
<h2>דף נז:</h2>
אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה, לא פחות ולא יתר. ובחבל של פשתן, כדי שלא ימשך יתר. הגיע לגיא, אם היה רחבו חמשים אמה שיוכל להבליעו בחבל המדה מבליעו, והוא שיהיה בעומקו פחות מארבעת אלפים. בד"א כשהיה חוט המשקולת יורד כנגדה, שא"א להשתמש בו. אבל אם אין חוט המשקולת יורד כנגדה אינו מבליע אא"כ היה עמקו אלפים או פחות מכן. היה גיא מעוקם, מקדר ועולה מקדר ויורד. היה גיא רחב מחמשים שאינו יכול להבליעו [הולך למקום שהוא יכול להבליעו] ומבליעו וצופה כנגד מדתו וחוזר. הגיע לכותל אין אומרים לו יקוב הכותל, אלא אומד רחבו והולך לו. ואם א"א להשתמש בו מודדו מדידה יפה ואם היה חוט המשקולת יורד כנגדו מודד ברחבו מדידה יפה. הגיע להר, אם היה [הר] מתלקט ממנו גבוה עשרה טפחים באורך חמש אמות מבליעו וחוזר למדתו. אם היה גבוה הרבה עד שיתלקט ממנו י"ט מתוך משך ד"א אומדו והולך לו. ואם אינו יכול להבליעו, כגון שהיה רחבו יתר מחמשים אמה מקדרו מעט מעט. וזהו שאמרו מקדרין בהרים. כיצד מקדרין בהרים או בגיאות שאינו יכול להבליען, אוחזין שנים חבל של ד"א, העליון אוחז קצהו מכנגד מרגלותיו, והתחתון אוחז קצתו מכנגד לבו, וחוזר העליון לעמוד במקום התחתון, והתחתון יורד ומרחיק ממנו מדת החבל. וכן מתגלגלים והולכים עד שמודדין את כולו. וכשילך המודד להבליע ההר או הגיא, לא יצא חוץ לתחום, שלא יראו אותו העוברים ויאמרו מדת תחומין באה לכאן. לשון רבנו משה.
<h2>דף נח:</h2>
אין מודדין אלא מן המומחה. ביאר הרי"ף מומחה מלשון ומחה, מקום משווה ומיושר. והר"ם ביאר מומחה ממש. זה לשונו "אין סומכין אלא על מדידת אדם מומחה שהוא יודע מדת הקרקע. היו לנו תחומין מוחזקין, ובא מומחה ומדד, ריבה בתחום מהם או מיעט בתחום, שומעין לו בתחום שריבה, ובלבד שלא ירבה יותר ממדת אלכסונה של עיר. כיצד, בעת שירבה זה, נאמר שמא הראשון מקרן אלכסונה מדד אלפים אמה ולפיכך מיעט מדתו ונמצא צלע התחום בינו ובין המדינה פחות מאלפים, וזה האחרון מדד אלפים מצלע המדינה. ואין מחזיקין על הראשון שטעה ביותר על זה. לפיכך אם ריבה זה האחרון יותר מן הראשון אפילו בחמש אמות ושמונים אמה בקרוב שומעים לו. ביותר על זה אין שומעין לו. ע"כ. ביאור הר"ם במומחה נתברר לנו. וריבה למקום אחד ומיעט למקום אחר, יש מי שביאר כגון שנמצא סימני תחום קרן זו ארוכין ובולטין מכנגד רוח שכנגדה, (ו)שומעין למקום שריבה ומוציאין מדה קצרה כנגדה, שמפני שלא מתח מתחילה החבל כל צרכו נתקצרה. והראב"ד ביאר כי בכל רוח לא היו פוחתין משתי מדידות למזרח, אחד לצד צפון ואחד לצד דרום לכל רוח. ועכשיו אם האריך התחום במדידה אחת מן השתים שברוח אחת יותר מחברתה, שומעין למקום שרבה. כמו שיתבאר ברחבה. ועל מ"ש הר"ם, אפילו בחמש אמות שמונים אמה, כתב הראב"ד אני מוציא ארבע (אמות) [מאות] או שש מאות. ונראין דברי הר"ם.
אפילו עבד או אשה נאמנים לומר ע"כ תחום שבת. ונאמן הגדול לומר זכור אני שעד כאן היינו באים בשבת כשהייתי קטן. וסומכין על עדותו בדבר זה. שלא אמרו חכמים להחמיר אלא להקל מפני ששיעור אלפים אמה מדבריהם.
<h2>דף סא.</h2>
עיר שיושבת על שפת הנחל, אם יש לפניה רקה רחב ד"א על שפת הנחל כדי שיעמדו עליה וישתמשו בנחל, נמצא הנחל בכלל העיר ומודדין לה אלפים אמה משפת הנחל השניה, ויעשה הנחל כולו בכלל המדינה מפני הרקה הבנויה מצדו. ואם אין שם רקה אין מודדין לה אלא מפתח בתיהם ונמצא הנחל נמדד מן האלפים שבהם. לשון רבנו משה.
